תביעת בנק לאומי (להלן:
"הבנק"), הוגשה נגד הנתבעים משה נצח (להלן:
"נצח") וחכמון רותם (להלן:
"חכמון"). התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, על סך של 107,000 ש"ח ובה נטען, כי חשבונו של נצח נעשה לדביטורי, חכמון ערב לו ושניהם ביחד חייבים, בגובה החוב שנוצר בחשבון.
כנגד חכמון ניתן פסק-דין, בהעדר הגנה.
נצח, שהתגונן כנגד התביעה, טען בעדותו, כי הולך שולל על-ידי חכמון, שהציע לו לרכוש רכב מסוג סוואנה (להלן:
"הרכב") באמצעותו, מתוך מגרש מכוניות בתל-אביב. באותה עת, עמד מחיר הרכב לפי מחירון על סך 220,000 ש"ח ואולם, בשל מצבו אחרי תאונת דרכים, הציע לו חכמון לרכוש את הרכב במחיר 120,000 ש"ח. לדברי נצח, הסביר לו חכמון כי איננו בעל הרכב, אלא מתווך בעסקה ומסר לו צילום מרישיון הרכב, תוך שהוא טוען כי הרישיון המקורי מצוי אצל בעל הרכב. כמו כן, התנדב חכמון, לדבריו, לדאוג להלוואה בנקאית עבורו, לשם רכישת הרכב. ביוזמתו של חכמון, ניגשו השניים לסניף בנק לאומי ברחובות, שם הפנה אותו חכמון אל מנהלת הסניף, הגב' אווה יפה (להלן:
"יפה") וביקש עבורו את ההלוואה, בסך של 130,000 ש"ח, כנגד שעבוד הרכב.
בנק לאומי הסכים להעמיד לנצח שתי הלוואות וזה ציפה, לדבריו, כי הבנק יבדוק את כל הנתונים הנוגעים לשעבוד הרכב ורק לאחר שייבדקו נתונים ויירשם שעבוד לטובת הבנק, ישוחררו כספי ההלוואה. בפועל, בוצעו שתי ההלוואות באותו יום, רק כנגד הבטחתו של חכמון, שהוחתם כערב, להשלים את המסמכים הנדרשים לביצוע השעבוד. כך, לא עמדה יפה על דרישתה הראשונית להבאת בעל הרכב לחתימה על מסמכי השעבוד, להמצאת פוליסת הביטוח וטופס העברת הבעלות.
נצח טוען, כי במסירת ההלוואות באותו יום, פעל הבנק בניגוד לנהלים ואיפשר את מסירת הכספים מנצח לחכמון. רק מאוחר יותר התברר לו, כי הרכב נמכר עוד ביולי 2007 לאדם אחר, ישירות מהבעלים המקורי אשר רכש את הרכב וכך הוברר לו, לדבריו, כי חכמון הונה אותו בעטיה של רשלנותו ה"פושעת", כהגדרתו, של הבנק.
מטעם הבנק העידה יפה, אשר סיפרה בעדותה, כי נצח פתח את החשבון במאי 2007, לפי נספחים
ד/1 ו-
ד/2. לדבריה, המשיך נצח לפרוע את ההלוואות במשך שנה והתשלומים הופסקו, רק בשל הגבלת חשבונו. במהלך התקופה שלאחר הגבלת החשבון, ניסה נצח להגיע להסדר עם הבנק ורק לאחר הגשת התביעה, עלו טענותיו הנוכחיות. לפי גרסתה של יפה, הוסתר מהבנק מצבו הקשה של הרכב, הוסתר עיסוקו של נצח עצמו כפעיל בענף הרכב. להשקפתה, חכמון ונצח שיתפו פעולה בנושא מסירת ההלוואה ואין לנצח כיום להלין, אם בכלל, אלא כנגד חכמון.
שני הצדדים כאחת, הפנו לעדותו של יעקב מייסנר, פקיד הבנק הנוסף, שהיה נוכח בזמן מסירת ההלוואה, שכל אחד מהם סבור כי מצא בה תמיכה לגרסתו. לכשעצמי, לא מצאתי כל חשיבות בעדות זו.
עדותו החשובה של נצח לעומת זאת, אינה מניחה את הדעת. גרסתו ביחס למימון הרכב אינה מתיישבת עם סכום ההלוואה ורק לאחר שנדרש לעניין, יותר מפעם אחת בחקירתו הנגדית ו"נדחק לפינה", נמצא בפיו ההסבר ה"מחלץ" וכך נשמעו הדברים לפרוטוקול מיום 11.11.10, עמ' 9:
"
ש. אתה אומר שהיית צריך לרכוש את הרכב הזה ב- 120,000 ש"ח ורותם אמר שהוא יסדר לך הלוואה בבנק שלו?
ת. נכון.
ש. כשישבתם בבנק עם אווה, ביקשתם 130,000 ש"ח, למה?
ת. כי הוא אמר שאולי זה יעלה יותר, אז ניקח יותר והוא אמר בסדר. סיכמתי איתו על 120,000 ש"ח.
ש. אבל אתה פותח חשבון, לוקח כסף ומשלם לרותם, הוא היה אמור לקבל ממך 130,000 ש"ח ?
ת. הוא קיבל 115,000 ש"ח ואמרתי לו שאם הוא יסיים הוא יקבל את השאר. 15,000 ש"ח הלכו אלי לפקדון.
ש. העסקה היתה על 120 או 130?
ת. היתה 120 ולקחנו 130 במידה אם יצוץ עוד איזה תיקון באוטו."
ככלל, מעוררת גרסתו של נצח, בעניין האמון וההסתמכות על נציגת הבנק, היינו יפה, תמיהה שכן, מתוך חקירתו הסתבר, כי זה לא קיים כל מגע ישיר עם הבנק וכך נשמעו הדברים לפרוטוקול מיום 11.11.10, עמ' 10:
"
ש. כשישבת עם אווה, סיפרתם שהרכב הזה עבר תאונה, מושבת כרגע? אתה סיפרת על זה?
ת. אישית לא סיפרתי לה, כיוון שהיא ידעה דרך הסוחר. אני משער לעצמי, כי ראיתי אותה מדברת איתו. כל ההתנהלות היתה דרכו."